מי שמכיר אותי במידה כזו או אחרת של קרבה יוכל לזהות אותי בקלות לפי האירועים שאזכיר, השפה ומאפיינים נוספים. אאלץ לבקש שלא תחשפו אותי ולסמוך על נדיבות לבכם. יש לי סיבות בשלהן אני זקוקה למקום בו אוכל להסתתר מאחורי האנונימיות שמעניק שם בדוי. יש כל כך הרבה דברים שעלי לצנזר כדי שאנשים לא יפגעו והייתי שמחה ליצור לעצמי מקום אחד בו לא אצטרך לצנזר דבר מלבד שמי. תודה.
כשהייתי טובה הייתי מפוחדת. למעשה נולדתי מפוחדת, והפחד השאיר אותי צייתנית. נולדתי לאימא שהייתה מפוחדת כמוני ולכן חיפשה תמיד גברים קשים, כוחניים וילדותיים להתחבא מאחוריהם. את אבא שלי היא עזבה כשהייתי תינוקת, כי הכה את שתינו. התקופה בה חיינו שתינו לבד הייתה מהטובות בחיי, ונמשכה עד שהיא התחתנה בשנית עם אדם שליבו טוב אבל מנהגיו קשים והאגו שלו קטן ושברירי.
אני ואימי נדדנו בין ערים ומוסדות חינוך. היינו עניות, אבא שלי לא עזר והיינו ישנות על מזרנים בדירות חדר זעירות בעלות גג דולף שהחלפנו כל שנה בערך ומיד אחרי שעזבנו הפכו מועדות להריסה. אמי בנתה לי בית בובות ותפרה לי צעצועים ואני חלשתי על ממלכתי הדמיונית באושר יחסי. כשהתחתנה אימי פתאום היה לנו כסף והם החליטו לרכוש ביחד בית. לצערי הבית שמצאו עמד להיות הסיוט שלי בשנתיים הבאות. הילדים בבית הספר החדש הריחו את הפחד שלי וקרעו אותי לגזרים. ברקע היה אבא שלי, שלא הבין מה לא בסדר איתי ולמה אני לא חזקה ומוצלחת כמו תוקפי.
אחרי שנתיים בתוך מה שלא אוכל לתאר אלא כתופת התחלתי ללמוד בבית ספר חדש. כנראה שאפילו אימא שלי ובעלה החדש הרגישו שמשהו חולה בחור המצחין שבחרו לגור בו וכולנו עברנו לעיר אחרת. העיר החדשה הייתה שפויה במידה מטרידה. בלי זיכרון השנתיים האחרונות בגיהינום בוודאי הייתי מצליחה להשתלב בה בקלות יחסית, אבל לחטיבה הגעתי כלבלב מוכה שמתכווץ באימה מכל מבט ומכל יד שמונפת לעברו, גם אם היא מונפת בברכת שלום. הסתפחתי אל קבוצה של ילדות שהתייחסו אלי כאל מקרה צדקה ומאסו בי מהר מאוד, ורוב הזמן הייתי לבד. כשניסיתי לדבר עם אנשים שעניינו אותי גימגמתי וברחתי ורוב הזמן הייתי שותקת ונותנת לימים ולמאורעות לעבור מעלי.
בגיל ארבע עשרה השתנו שני דברים משמעותיים בחיי. הייתה לי חברה טובה וגיליתי את האלכוהול. אולה הייתה בשבילי סוג של דאוס אקס מכינה. היא זיהתה שאני סובלת מפוסט טראומה בגלל שהייתה קוראת בזמנה הפנוי ספרי פסיכיאטריה ופסיכולוגיה, והיו לה הסבלנות והרצון לרפא אותי. היינו יושבות במשך שעות מחובקות ומספרות זו לזו סודות ופנטזיות, מדברות על ספרים ועורכות פשיטות על ארון המשקאות של הוריה. אני חושבת שהייתי קצת מאוהבת בה ושזה היה הדדי. פעם חשבתי שאנחנו עומדות להתנשק. היא ליטפה לי את השפתיים וישבנו קרובות כל כך ואז אבא שלה נכנס לחדר ומאז זה לא קרה שוב. אבל עדיין היה גוון שעל גבול האירוטי או גילויו בינינו. אהבתי אותה והיא הכבידה עלי נורא. היא הפכה לקנאית איומה לגבי האופן בו אני מעבירה את זמני וכשהתחילו להיות לי חברים אחרים ומושאי עניין רומנטיים אחרים היא הפכה עוקצנית.
מה שקרה אחר כך וגם לפני כן יסופר בפעם אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה